עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
הזרעה ראשונה 8 ינואר 2018
11/01/2018 12:07
OR PELEG
באים עם הזרע המושבח (שהוא בצבע ורוד זוהר. אמיתי)

האחות נותנת מזרק וצינור כזה ארוך. מפחיד. מחכים לרופא.

הרופא מגיע, ותכלס באמת 5 דקות בקטנה, לא מרגישים כלום. לא כואב לא כלום. הכל סבבה.

הולכים הביתה. עכשיו מחכים שבועיים.

אחרי כמה שעות זה מתחיל - דימום (קל אבל מפחיד), כאבי בטן, התכווצויות, כאבים בצלעות (מה הקשר?!)
ועצבים. מלא עצבים. 
אומרים לך להיות רגועה, לדמיין את הביצית והזרע נפגשים ורוקדים וכל זה, אבל אני לא מפסיקה להתעצבן שלמה זה מגיע לי ומה זה השטויות האלה, וטל בכלל אחד הלחוצים אז הוא מתפוגג מהבית ואני נשארת עם העצבים לבד. נהדר.

יום למחרת - שוב כאבי בטן חזקים. התכווצויות. ואי אפשר ככה יותר אז מתחילים עם החיפוש בגוגל. מסתבר שיש פורום אמא4אמא ששם שאלו כבר כל שאלה אפשרית, אבל התשובות לא ממש מועילות, כל אחת מרגישה משהו או מדמיינת שהיא מרגישה משהו וכולן בעיקר במתח פסיכי עם מלא אייקונים של סמיילים בוכים ולחוצים ופעורי עיניים. ויש כמובן אינפומד ופורום תפוז ופורום קישוא ודי. איך אני עוברת שבועיים במתח כזה? אני האדם הכי פחות רגוע בעולם הזה.
ואני ממלמלת לעצמי - תרצי או לא, הזמן עובר בסוף. עוד מעט את תדעי.  

עובר עוד יום. יום חמישי, יום שמח, סופשבוע.

חברות רוצות לצאת. טוב, מה תגידי? סבבה נצא אבל אני לא שותה, לא מעשנת. מה? למה? לא התחלתי דיאטה חדשה, החלטתי להיות בריאה יותר ב2018, ותכלס אני משקרת לכן בפרצוף כי מה אני אגיד לכן שעשינו הזרעה?! זה סוד. לא מדברים על זה. 
סתם כואבת לי הבטן - "אור באמת כל הזמן כואבת לך הבטן אולי תלכי לרופא?!"
ומה אני אגיד? זה כואב בגלל שהלכתי לרופא...
"אוי את מבאסת. "
אז שוב עצבים. ואני כזאת שקרנית גרועה, רואים לי הכל על הפנים. אז אומרת בואו נצא לאכול משהו בקטנה, ארוחת ערב. טוב אור, בואי נאכל את האוכל האהוב עליך  - סטייק. יש! רגע... סטייק? אבל מותר לי עכשיו? ואם הוא מדמם? אסור מדמם נכון? אבל אני עוד לא יודעת אם אני בהריון בכלל. מה מותר בכלל בשלב הזה?!

"תחשבי מחשבות חיוביות" - אוקיי. מחשבות חיוביות - איזה טעים זה יין, איך בא לי שאכטה, ולאכול סושי ולקינוח קרם ברולה. יופי אור. יופי. מאוד חיובית את!

עוד 11 ימים למנאיק.



1 תגובות
9 חודשים מהיום שהתחלנו...
11/01/2018 11:55
OR PELEG
אז התחתנו, ומי רוצה להיות בהריון בחתונה, גם ככה עשיתי דיאטה מטורפת, אז זה לא התאים.

ואז נסענו לירח דבש, חודש וקצת בדרום אמריקה, מיליון שעות טיסה, ורוצים לשתות, לעשן ולאכול מה שבא, אז זה גם לא התאים. 

ואז חזרנו ואמרנו טוב, נתחיל. 

עברו 9 חודשים, וכלום. כל חודש מחדש אכזבה. המחזור מאחר בכמה ימים, הציפיות בשמיים, ואז בום. הוא מגיע. ויחד איתו כל הבכי (שזה גם ככה קל בימים של מחזור, אז כשזה מלווה בכזאת אכזבה זה בכלל הופך להיות דרמה מטורפת, ואני מרגישה מטורללת לחלוטין).

ולא מספיק זה, גם הבנזוג (נקרא לו טל, שם בדוי), החליט שהחשק המיני שלו ירד, כי הוא הזדקן (כמה חודשי נישואין השפיעו עליך עד כדי כך?!) ולא בא לו לעשות סקס יותר מאיזה פעם בשבועיים-שלושה-חודש וגם זה אחרי תחנונים.

אז הלכנו לרופא. כמובן שהייתי צריכה לשקר ולהגיד שמנסים כבר מעל שנה, וכמובן שנאלצנו לעשות מיליון בדיקות - פרופיל הורמונאלי, שזה כמה בדיקות דם, וצריך להיות ערה 3 שעות אבל הבדיקה היחידה שיש היא ברבע לשבע בבוקר אז את מוצאת את עצמך מסתובבת ב4 בבוקר בבית לא יודעת מה לעשות עם עצמך כדי לא להירדם. וכמובן שצריך לצום אז תשכחי מקפה ואחרי הבדיקה יש לך כזאת מיגרנה שאת בטח לא יכולה להגיע לעבודה ואת הולכת הביתה לישון ולרחם על עצמך. בסוף הכל יצא תקין.

והוא כמובן עשה בדיקת זרע שיצאה לא משהו, והוזמן לבדיקה חוזרת שיצאה קצת יותר בסדר אבל עדיין לא משהו. 

ואז הגענו ל"רופא פריון". 
הוא הסביר שהמצב תכלס בסדר, ושזה לא "אשמת" הבנזוג כי בעצם אם מכפילים את הנפח עם המהירות של הזרעונים זה יוצא אותה תוצאה כאילו הכל היה תקין (אני ואלגברה לא מסתדרים אז לא הצלחתי לעקוב), אבל אפשר לעזור קצת. 

איך?
אז יש שתי אפשרויות - אחת, השבחה והזרעה "טבעית" - החל מיום 12 למחזור כל יומים תבואי ניקח לך דם ונעשה אולטראסאונד לחפש זקיקים. כשנמצא זקיק הוא ילך לתת זרע, ישביחו אותו ונזריק לך אותו. בלי הורמונים. אפשר לנסות לתקופה קצרה בלבד.
השניה - הזרעה עם הורמונים מהיום החמישי למחזור, ואז, אומר הרופא, כל מה שתגידי לי אני אאמין לך - את משמינה, בוכה, עצבנית. ואני רוצה להגיד שאני כבר משמינה, בוכה ועצבנית מזה שלא הולך העניין הזה בקלות ובאופן טבעי, ולמה זה מגיע לי ומפלס הרחמים העצמיים שלי עולה בקצב פסיכי, אבל שותקת. אה כן, זה גם מגדיל את הסיכוי להריון מרובה עוברים. כן, בטח. אני בהיסטריה מלטפל בילד אחד אז שניים או שלושה זה לא נראה לי בכלל. שותקת.

לכו הביתה, ותחליטו. כשתקבלי מחזור תתקשרי לקבוע תור. 


אז כמובן שאמרנו נלך על ההליך הפשוט בלי ההורמונים -  נשמע פשוט ובקטנה אבל זה לא. זה לקום בשש בבוקר, כשאני בקושי מגרדת את עצמי ברבע ל8 ביום רגיל, לבוא לאחות העצבנית שיש לה תור של 20 בנות, היא כמובן לא מוצאת וריד ודוקרת אותך איזה 5 פעמים למרות שאת אומרת לה בדיוק איפה יש וריד אחד ויחיד שיצא ממנו משהו. אחרי שהיא מתייאשת היא מחליטה להקשיב לך, כמובן שיוצא דם מיד, והיא אומרת "וואללה שיחקת אותה". תודה לך באמת. אני מסתובבת עם שטפי דם כחולים ומודה לאל שחורף עכשיו ואף אחד לא רואה את זה.
אחר כך  הולכת לטכנאית אולטראסאונד, כמובן מתפשטת ועוברת בדיקה כייפית לחלוטין עם המקל ההזוי הזה שמלבישים עליו קונדום, והיא מחפשת זקיקים. מוצאת אחד בינוני והרבה קטנים. לא טוב, בואי עוד יומיים. אחרי יומיים יש טכנאית אחרת, מוצאת רק קטנים. מה קרה לזקיק? לא יודעת. טוב בואי נבדוק שוב, בטח בכיף למה לא? רק קטנים. בואי עוד יומיים שוב. אחרי יומיים הוא פתאום גדל. שמחה וששון. 

הרופא אומר - תעשי זריקה (אוביטרל) ב11 בלילה, ואחרי 36 שעות תבואי להזרעה. בדרך הבנזוג צריך ללכת למעבדה לעשות השבחה.
בקטנה.
ביקשתי מהאחות הסבר איך מזריקים אז היא אמרה לי להסתכל ביוטיוב. כשקניתי את הזריקה בבית מרקחת הרוקחת שאלה אותי אם אני יודעת איך משתמשים. אמרתי לה לא, האחות אמרה להסתכל ביוטיוב. הרוקחת נזעקת - מה פתאום יוטיוב? זו לא תשובה, תלכי ותגידי לה שתסביר לך על הגוף שלך איך מזריקים. חזרתי לאחות. היא כמובן לא אהבה את הדעה של הרוקחת, אמרה לי כמה מילים בחוסר חשק ושאם קשה לי אז שבעלי יזריק לי. את צודקת, תודה. יצאתי. רותחת. 
אני לא הזרקתי לעצמי שום דבר בחיים וטל בכלל לא יכול לדמיין לעשות דבר כזה. אז הולכים בלילה למוקד כדי שאיזה אח ימדוד לי לחץ דם וישאל למה אני במתח. כי אני לא יודעת כמה יצא שיקגו נגד הלייקרס. למה אני במתח?!
טוב עבר. עובר עוד יום ובבוקר שלמחרת הבנזוג הולך להשביח. כמובן שהוא צריך טופס 17 אבל הטופס של המרפאה לא מתאים ולא מספיק ויש קוד ספציפי ומיליון טלפונים ולחץ. ואז מגיעים להזרעה.... 

0 תגובות